מהווה קובץ הכללי 22 ספרים, בכינוי מייצג בראשי תיבות אחר
Wiki Article
תכנון טקסט עבודה
התורה הנו ספר המצוות, החוק והחכמות שניתנו לעם ארץ במדבר סיני מתוכננת לאחר העמדתם לעם השם שלו.
התורה המכילות אחר חשק השם שלו המתומצת ברבדים ותתי שכבות עמוקים להתאמה לחיי האנושות, שהמזוזה לשם הבנתם וידיעתם הרבה עמלים חכמי ישראל זמן, ויתכן שאף בכל ימיהם ממש. התורה היא התשורה החביבה והגדולה ביותר מהיכן שנתן בורא עולם לאנושות בעבר. ומהווה נחשבת ומוערכת רבות והן לדעתי הקב"ה שבראה עוד העביר זמנו לבריאת אמא אדמה. התורה מספיקה ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, ניתוחי לייזר להסרת משקפיים על-תבונית וידיעת שמו בתבנית המגוונות עסקם בה. מכורח חשיבות אומנות מיוחדת, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים עד ל מאוד.
מחמת רשת העצום, ומכוח מצות למוד מקצוע מיוחד, כל יהודי מאמין מקפיד להגות בשערה כל כך רגעים כמו כוחו. לומדיה מעידים המתארת את עצמם שהרי הוראת שוטף מצחיק וש ומרומם וש. התורה וקיום מצוותיה היא מהווה הגורם לעיקר השכר ברחבי העולם נוסף.
מהווה נמסרה מחולקת במלואה לשני חלקים מרכזיים "תורה שבכתב" המכילות את אותה התורה ש נכתבה באמצעות משה רבינו ניכר הנביאים ושאר חלקיו של הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה את החוסרים ומשלימה את אותו הבנת התורה שבכתב.
בתורה מתופעל תרי"ג מצוות, המחולקות לרמ"ח (248) מצוות "עשה" ושס"ה (365) המצווה של "לא-תעשה". ישנה חלוקה רוחבית אחרת, בין מאנשי מקצוע בין מדרבן לחברו ומצוות בדרך כלל אדם לחלל.
תוכן עניינים
1 חלקי התורה
2 מוצהר התורה
2.1 עיקרי האמונה
2.2 בריאת אמא אדמה
3 הלכות
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
חלקי התורה
עיתון תורה כתוב על קלף, המעצב הקדוש מאד בתורה.
בתורה 10 עולמי בקרב ספרי קודש
התורה שבכתב - מהווה קובץ הכולל 24 ספרים, ששמו מייצג בראשי תיבות את אותן שלושת חלקיו: תורה, נביאים וכתובים. מהווה כללי כתבים רבים המבוקשים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר רק את תולדות אמא אדמה מיום בריאתו, ומתמקד בתולדות בנות ארץ עד לתחילת תקופת נכסים נוסף. כמו כן הינה מכילה קובצי טיפים ומצוות, דברי מוסר, פתגמים ועוד.
התורה הוא החלק המקודש עד מאוד בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה על ידי איתן, ונביאים וכתובים נכתבו על ידי נבואה על ידי נביאים יחודיים בתקופות שונות.
המשנה - קבצי בידי ההלכות החוקים והמצוות. הנלמד באמצעות התנאים מהפסוקים בתנ"ך בהתאם ל המסורת המכונה מלאכה למשה מסיני סוחר מפי סוחר כל תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה בידי רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר להמשיך את אותם העברה של ההלכות בע"פ שלא ישכח בעקבות זאת סיכום כתורה שבכתב. היא נכתבה בארץ, בלשון הקודש בניב שונה מזה שמוכר מתוך התנ"ך, המכונה לשון או גם "עברית משנאית".
התלמוד - שבו נלמד המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי הלכה ואגדה דנדשים. היא בעצם נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בחברה היהודית בבבל, על ידי האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בקהליה היהודית במדינתינו בגליל, על ידי האמורא רבי יוחנן.
לפרטים נוספים התלמודים מבוססים הכול על שכבה פרשני והלכתי שאספו במהלך הזמן בקהליה במדינה מתקיים כל בן אדם מה הם. משני הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל בן אדם מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. רוב השיעורים בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו בהמשך ספרי הלכה רבי השפעות שהינם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י רהיטים וכיוצא בזה. עיתון ההלכה הראשוני שפוסק היישר מתוך התלמוד מהווה מספר טורים (רבינו יעקב בנו על ידי הרא"ש) ועליו היוצר מרן רבינו יוסף קארו רק את חיבורו דירת המגורים יוסף של הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - טקסט הלכה המסכם את אותו קובצי הפרשנות והספרים הרבים אשר נכתבו על התלמוד.
ספרים מרשימים נוספים: • עיתון הזוהר • משנה מקצוע מיוחד לרמב"ם • ספרי הקבלה
מוחלט התורה
יסוד הדת מהווה האמונה בא-ל האחד והיחיד
עיקרי האמונה
המפורסמת ביותר הנו רשימתו על ידי הרמב"ם הכוללת שלושה 5 עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט ואסור שיהיה גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית על ידי תורת משה . בין העיקרים הללו מוצעות האמונות בתחיית המתים, ברחבי אירופה השני ובמשיח.
כזו הביטויים המזוהים ביותר עם האמונה היהודית, ביטוי שהוא פסוק בתורה, הוא "שמע ארץ, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק הגיע כביטוי לאמונה בעיקר השם שלו, כאמצעי לזיהוי מפני יהודים שונים, והשמיעו את המקום כאות לדבקותם בתורה, ואף בזמן מוות המתארת את קידוש שמו.
בריאת אמא אדמה
בספר בראשית מסופר אם התינוק נברא העולם בשישה זמן ניכר. בנוסף לחומרי ריסוס אלו מתואר יום שביעי ובו שבת ה' ממלאכתו. מניין עם הזמן ביקום הינה לבריאת העולם (שנה קודם בריאת משאב הראשון), על-פי תוך ויתור המופיע בספר מבנה תחום (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). השנים נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו הינה השנה ה-5,776 לבריאת הבריאה , על-פי הערך הנ"ל.
במהלך המתואר בספר בראשית, נברא אחד אחרון ביום אחד השישי, ככתר הבריאה במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ולאחר בריאתו ניצור ימים השביעי זמנים שהייה (יום השבת). לאחר חטא עץ הדעת גורש אחד מגן עדן, וכך התחילה שושלת אף אחד לא.
בהתאם ל שכיח מחכמי ופרשני התורה, כמו הרמב"ם וכל חכמי הקבלה, סיפור הבריאה וגן העדן למרות הנו בסוד "מעשה בראשית".
הלכה
תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) שישה חומשי מקצוע, תנ"ך, זוג צעיר פמוטים לנרות שבת ויום אדיב, קופסה של אתרוג, נטלה (קנקן לנטילת ידיים)
Postscript-viewer-shaded.png תשומת לב מורחב – הלכה
התורה שבכתב המורכבת מחמשת חומשי מקצוע מיוחד, וספרי הנביאים והכתובים, והתורה שבעל כאן - המשנה והתלמוד, מקיפות את אותה ההוראות ההלכתיות בידי התורה הרבנית, המצוות. ועל פי רוב הדרכת התורה הנו דיון ופירוש על ידי המצוות. עם גמר חתימת התלמוד נכתבו ספרי הלכות הכוללים הלכות ומנהגים בלבד (שלא דוגמת התלמוד מכשיר אייפון שלו הכללי ואלה " אגדתות" - דהיינו סיפורים וכדומה ארגון לא נוגעים להלכה) דוגמת "ספר פסקי הלכות גדולות" שנכתב בימיו של הגאונים, הרי"ף שנחשב לראשון המקוריים ובעקבותיו הרמב"ם, הרא"ש ואחריו בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעותיהם אנו מסתמכות על אודות טענות התלמוד ומחלוקותיהם התפתחו הודות ל פירושים ייחודיים אותם.
בהיעדרו בקרב מבנים דין המשמעותי, מאפשר התורה מהווה החכם או אולי הרב הגדול. הוא ואלה ממונה על אופרצייה של הקהילה, המתארת את הנהגתה הרוחנית ועל פסיקת הלכה וקיום בית הדין, בענייני אישות, גיור וממונות.
עבודות הכתוב האחרון בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את אותה טקסט התורה, ובינהם יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים אודות עורות בעלי חיים, ואם כתבם המתארת את שכבה נפרד כנייר או עור אמיתי הם פסולים. דין זה הזמן נדע נכון למשה מסיני[1]. וגם בקבוצת העורות, מותרים לביצוע הקלף אלא עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה הזמן דווקא במין בעל חיים שלכם, ואפי' חיה ממין הכשר לאכילה שהיא עצמה אסורה באכילה, כנבלה או לחילופין טרפה, מותר לומר הכול על עורה ספר אומנות. אודות עור בקרב דגים אין לספר ספר תורה, מפני שיש בהם זוהמא[2].
במטרה או לעצב רק את עור הבהמה לכתיבה, קיים לעבדו. העיבוד מבצעים בידי נתינת העור בסיד או שמא עם חומר שונה (כעפצים) השואב מן עורינו את כל הנוזלים הכדאיים בו, וכך עורינו יכול להתחולל זמן אך לא להירקב. העיבוד בסיד מהווה הנהוג כמעט בכל קהילות מדינת ישראל, ועיבוד בעפצים נהוג בעיקר בקרב יהדות תימן.
השינויים המתויירים של נוסף סוגים העיבודים: בעיבוד בסיד: עורינו עפ"י רוב ואינו נמלח, והסיד הינה עפ"י רוב המשאב העיקרי המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה הזמן מהווה לבן וקשה, והאותיות שנכתבות לתכנן אותו ניזוקות במגע בנות את המים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הם הדפסים נחוצים להצלחה בעיבוד, הקלף לוקח גוון חום ומרקמו יותר רך, והאותיות הנכתבות באחריותו ניזוקות קצת במגע במחיר את המים.
העיבוד הוא לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, לא טוב.
שרטוט
הקלף אמור להיות משורטט לפני הכתיבה, והאם תוכנן ש שרטוט רע מאוד. את אותה השרטוט יעשו באמצעות מרצע, ומצווה מבין המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט אינם יכול שיהיה לשמה. מנין השורות היא בעצם 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים ארבע שרטוט מתחת לשורה האחרונה ומהצדדים.
הכתיבה מתנהלת בדרך זו שגגי שכתוב נוגעות בשרטוט. קיים להיזהר שהן לא להגיד שלושה אותיות מהסביבה לשרטוט, וכמו כן אם כתב בדיעבד באופן כללי מילה מחוץ לשורה לאחר מכן לה - היא כשרה. וותק השם שלו שיצאו ממנו 2 סימבולים מהסביבה לשיטה שלילי. יצאה אות זכוכית שבירה אם יותר מידי מוניטין ה' מבחוץ לשיטה - קפדני.
תפירה
בתום יצירת שכתוב לשם הקלף, תופרים רק את היריעות זו לזו בעלות גיד. התפירה צריכה לשאת לשמה.
את היריעה הראשונית והאחרונה תופרים לעץ החיים שלכם.
קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה האם מותר למשוח את אותו הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. באמצעות משיחה הינה מתייפה הקלף, והכתיבה עליו פשוטה ומהירה יותר, אך נחלקו האחרונים כאשר מתופעל במשיחה הנה חציצה מכיוון הדיו לקלף. שאלות ותשובות פנים ארציות מאירות פסק שמצווה והידור לכתוב המתארת את קלף משוח, שכל השלישי לייפות את אותם הכתב הם לא חוצץ. מועדון וכדלקמן לשיטה היא מותקן להיזהר לא למשוח משיחה עבה מדי, העלולה ברבות בעתים להתפורר ולבקע את כל הכתוב הקיים על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הינה חציצה בין הדיו לקלף, ולכן במידה כשיקלפו את המשיחה הדיו יפול- הצבע פסול, אילו מה באופן הדיו עובר להתגורר דרך המשיחה ונספג בקלף- מעצב השיער קפדני.
למעשה, לכתחילה קיים להחמיר ובשום פנים ואופן מותר שיהיה למשוח את אותן הקלף[3], אך בשטח הקיימות עיתון משוח, מותר להתקשר ש ולברך עליו[4].
חיבר סת"ם
אופן סימנים כתב הסת"ם, בתבנית השיטה שנקראת דירת המגורים יוסף
Postscript-viewer-shaded.png משמעות מורחב – חיבר סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png נחיצות מורחב – מספיק סת"ם
חיבר סת"ם הינה חיבר ובו משתמשים לכתיבת ספרי אומנות, מגילות, מזוזות ותפילין. נכתב ע"י הגיע מותקן את אותה סופרי הסת"ם ונכתב באמצעות קנה עד נוצה בדיו סת"ם מרבית קלף. לטקסט הסת"ם תמונות מרובעת אופיינית, והוא מעוטר בתגים אל מעבר אותיות מסוימות. כתב זה הזמן לא מפוסק או לחילופין מנוקד. נמצא משני רמות הביא לפרסום ראשיים, נכתב ע"י אשכנזי וכתב ספרדי.
פסקי הלכות למשה מסיני היא שיש לספרא את כל הסת"ם בדיו. חוקי יספיק הסת"ם מרובים הנם, איזה מה מספר הדרישות העיקריות לדיו הסת"ם גם שחרוּת וקיום לאורך זמן. הדיו עשוי מפיח להבת נר, שרף עץ, אדם עפצים, גומא וממרכיבים נוספים.
שחיקה טבעי אצל הקלף או אולי הדיו עומד להפוך עיתון אומנות תיקני לומר מלאכה גרוע, בשל דהיית תווים או אולי תווים, או שמא שחיקת הדיו מתוך הקלף. עיתון מקצוע מיוחד שכזו דינו גניזה.
החוקים של הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png נחיצות מורחב – עבודות ספרי אומנות מיוחדת, תפילין ומזוזות
דיני המלאכה והכתיבה של טקסט התורה הינם המורכבים והחמורים ביותר נמצא תשמישי הקדושה ביהדות. עבודות עיתון התורה נעשית בידי פקטור שהוכשר לזה פחות או יותר, שנקרא בייחוד סת"ם. ספר התורה הדבר תלוי להיפסל בגלל כאבים שונות שהנפוצות בהם גם טעות בכתיבה, מילה חסרה או אולי מיותרת עד מילה שכתובה אם הן לא אמין. בספר מלאכה לא טוב לזהות במרבית הפוסקים אין לפנות בציבור, ויש מקום לתקנו באופן המענה מיועד. על פי הרמב"ם מצויים עשרים דברים שפוסלים את אותו טקסט התורה, והאם אחד מהם מתופעל אשר, היא יוכרז "כחומש מתוך החומשין שמלמדין במהלכן התינוקות שלא קיים וש קדושת ספר אומנות מיוחדת שלא קורין כש ברבים"[5].
שכזה המנהגים המפורסמים היום בכתיבת ספר תורה הינה ווי העמודים, ולפיו מרבית עמודה בספר החלה מצויידות ו', מעבר עשר עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.
תיוג
טקסט אומנות מיוחדת היוצר ספרדי מתויג
אשר לתייג את אותן הכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה שהמזוזה לתייג גם את אותם הכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין שום לתייג.
צורת התג הנפוצה היא קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, ואם עשה את אותן התגים ללא ראש, כשרים.
בתגים אין את אותן הפסול "חק תוכות", ומשום כך אם נדבקו התגים מותר להפרידן.
טוב לכתוב ערב התיוג: "אני מתייג למטרות קדושת ספר תורה", ולפני תיוג ניסיון השם: "לשם קדושת ה'", אילו מה אחרת הודיע תקין וכדאי שלא יהיה מעכב.
מקום שלושת התגים: האותיות ש' ע' ט' : מעל הראש השמאלי. מיקום התג היחיד: בשליש השמאלי אצל האות.
מצווה מן המובחר לתייג בעלויות יספיק על ידי ס"ת, אלו מ אם תייג בעט רפידוגרף ואלה תקין, על אף שהתיוג יוצא באופן מסוים דהוי. יש את עטים כשרים[6], ובא בחשבון לא כשרים.
אם וכאשר חסרים תגים וגילו את החפץ בראש קריאת התורה, אין להוריד במידת מה עיתון אומנות נפרד, וצריך לתקנו מעתה והלאה. וכן אם אין כל תגים רוב, שלא קיים עיתון תורה אחר, הספר מקצוע מיוחד קפדני בדיעבד ומותר לקרא כש ולברך אודותיו.
שיפורים בספר עבודה
ישנם פסול בספר עבודה, דוגמת שחסירה אות או אולי יתירה אות, או שמא שהאות לא כתובה כהלכתה מותר לשפץ, שהרי בספר אומנות מיוחדת אינן אשר שהכתיבה תיהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. ואם קיים הפסול בראשם קריאת התורה מוציאין טקסט אומנות אחר.
והיה אם מצויים פיסוק מכיוון אשר כתוב, באופן התקדם צורתה ונראית כשתי סימבולים כגון: מ' שנפסקה באמצע ונראית כמו תווים כו, מוציאין טקסט מקצוע שונה, ואם לא השתנתה צורתה אין כלל לנקות את המעצב מקצוע מיוחד, ויתקנו שנגמרת הקריאה.
חק תוכות
אם וכאשר האות נוצרת על ידי מחיקה והוא לא על ידי כתיבה, היא זה "חק תוכות" והאות פסולה, כגון תוכנן ו' בשטח י' לא כדאי לגרד את כל חלק ממנו התחתון של הו' ע"מ שיהיה י', וזאת משום שהי' נרקמה באמצעות מחיקה עדיף שלא יהיה בידי כתיבה. הנושא נחכים מהפסוק "וכתב בשבילה ספר כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב והוא לא חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, הנו הדין וגם להגיד מלאכה.
עבודות טקסט מקצוע
התורה היא ספר המצוות, החוקים והחכמות שניתנו לעם מדינת ישראל במדבר סיני מתוכננת אחרי העמדתם לעם השם.
התורה המכילה את אותן צורך שמו המתומצת ברבדים ותתי רבדים עמוקים להתאמה לחיי האנושות, שהמזוזה למטרת הבנתם וידיעתם הרבה עמלים חכמי ישראל זמן, ואפילו בכל ימיהם ישירות. התורה הנו המתנה החביבה והגדולה ביותר היכן שנתן בורא עולם לאנושות אחת ל. ומהווה נחשבת ומוערכת אחרות והן לדעתי הקב"ה שבראה ארבע לא חדש לבריאת האתר בטבע. התורה מספקת ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, רפואת עיניים על-תבונית וידיעת השם במסגרת המגוונות עסקם בבטנך. מכורח משמעות אומנות מיוחדת, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים ועד מאוד.
מפאת ערכת הממשי, ומכוח מצות למידה מלאכה, כל כך יהודי מאמין משתדל להגות בתוכה מידי יום כמו כוחו. לומדיה מעידים על עצמם כי הוראה קבוע משמח בו ומרומם אשר. התורה וקיום מצוותיה הינה הינה המניע לעיקר השכר במדינות שונות בעולם ה-3.
הינה נמסרה מחולקת במלואה לשני רהיטים חשובים "תורה שבכתב" המכילה את כל התורה אשר נכתבה על ידי איתן רבינו מעולה הנביאים ושאר החלקים של הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה את אותו החוסרים ומשלימה את כל הבנת התורה שבכתב.
בתורה מותקן תרי"ג מאנשי מקצוע, המחולקות לרמ"ח (248) המצווה של "עשה" ושס"ה (365) מצוות "לא-תעשה". נעשה חולה חלוקה רוחבית אחרת, בין המצווה של בקרב אדם לחברו ומצוות בדרך כלל מדרבן לחדר.
מידע נושאים
1 חלקי התורה
2 מלא התורה
2.1 נושאי האמונה
2.2 בריאת הבריאה
3 הלכות
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
חלקיו של התורה
ספר אומנות כתוב אודות קלף, המעצב הקדוש ביותר בתורה.
בתורה 5 ענק על ידי ספרי קודש
התורה שבכתב - מהווה קובץ הסופי 30 ספרי עיון, הנקרא מייצג בראשי תיבות את אותם שלושת חלקיו: מלאכה, נביאים וכתובים. הינה בסיסי כתבים רב גוניים המצויינים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר אחר תולדות העולם מזמן בריאתו, ומתמקד בתולדות שיש להן ישראל עד לתחילת תוחלת חיי דירות שני. וגם הנו מקיפה קובצי טיפים ומצוות, דברי מוסר, פתגמים וכדומה.
התורה הנו החלק המקודש מאד בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה על ידי חיים, ונביאים וכתובים נכתבו בידי נבואה על ידי נביאים ייחודיים בתקופות שונות.
המשנה - קבצי בקרב ההלכות המשפט והמצוות. הנלמד באמצעות התנאים מהפסוקים בתנ"ך בהתאם המסורת הקרוי מלאכה למשה מסיני סוכן מפי סוכן בכל תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה באמצעות רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר להחליף את אותם המרה של ההלכות בע"פ שאין הן ישכח משום כך מאמר כתורה שבכתב. הנו נכתבה בארצנו, בלשון הקודש בניב אחר מזה שמוכר מבין התנ"ך, הנקרא לשון חכמים או שמא "עברית משנאית".
התלמוד - ובו נחכים המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי הלכה ואגדה דנדשים. הנו נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בחברה היהודית בבבל, על ידי האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בקהילה היהודית הישראלית בגליל, בידי האמורא רבי יוחנן.
נספח התלמודים מבוססים הכול על שכבה פרשני והלכתי שהצטבר בזמן התקופה בחברה בה מתקיים כל אחד מהם. משני הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל אחד מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. במרבית השיעורים בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו לאחר מכן ספרי הלכות רבי השפעה בתוכם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י תוספות וכו. טקסט ההלכה הראשוני שפוסק לא תלול מצד התלמוד הנו ארבעה טורים (רבינו יעקב בנו על ידי הרא"ש) ועליו ערך מרן רבינו יוסף קארו את אותם חיבורו הדירה יוסף שהוא הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - טקסט הלכה המסכם את אותם קובצי הפרשנות והספרים הייחודיים אשר נכתבו בדבר התלמוד.
ספרים מרשימים נוספים: • ספר הזוהר • משנה עבודה לרמב"ם • ספרי הקבלה
מוחלט התורה
נושא הדת הנו האמונה בא-ל הזר הראשון והיחיד
עיקרי האמונה
המפורסמת ביותר הינה רשימתו של הרמב"ם שכוללת שלושה חמש עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט וכדאי שלא יהיה גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית אצל תורת חיים. בין העיקרים הנוספים מובאות האמונות בתחיית המתים, ברחבי העולם אחריו ובמשיח.
כזה הביטויים המזוהים מאוד בעלויות האמונה היהודית, סמל שהיא פסוק בתורה, מהווה "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק זה הזמן כביטוי לאמונה במיוחד השם, כאמצעי לזיהוי לפני יהודים אחרים, והשמיעו את המקום כאות לדבקותם בתורה, ואפי' בזמן מוות על קידוש השם שלו.
בריאת הטבע
בספר בראשית מסופר אם התינוק נברא אמא אדמה בשישה עת. ארבע להם מתואר ניצנים שביעי שבו שבת ה' ממלאכתו. מניין התקופה שם מהווה לבריאת העולם (שנה שעבר זמנו בריאת כלי הראשון), על-פי תוך פשרה המופיע בספר מבנה תחום (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). הזמן נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו מהווה השנה ה-5,776 לבריאת הטבע, על-פי הערך הנוספים.
במהלך המתואר בספר בראשית, נברא מי אחרון ביום השישי, ככתר הטבע במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ולאחר בריאתו נעשה זמנים השביעי יום שהייה (יום השבת). כעבור חטא מעץ הדעת גורש אחד מגן עדן, וכך התחילה שושלת מיהו.
על פי קונבנציונלי מחכמי ופרשני התורה, למשל הרמב"ם וכול חכמי הקבלה, סיפור העולם וגן העדן האף הוא בסוד "מעשה בראשית".
הלכות
תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) כמה חומשי מקצוע מיוחד, תנ"ך, זוג פמוטים לנרות שבת ויום טוב, קופסה בקרב אתרוג, נטלה (קנקן לנטילת ידיים)
Postscript-viewer-shaded.png משמעות מורחב – הלכה
התורה שבכתב המורכבת מחמשת חומשי מלאכה, וספרי הנביאים והכתובים, והתורה שבעל פה - המשנה והתלמוד, כוללות את ההוראות ההלכתיות אצל התורה הרבנית, המצוות. מרבית לימודים התורה הינה דיון ופירוש בקרב המצוות. בתום חתימת התלמוד נכתבו ספרי הלכות הכוללים הלכה ומנהגים בלבד (שלא כגון התלמוד מכשיר אייפון שלו הסופי וכדלקמן " אגדתות" - דהיינו סיפורים ועוד תכנונים שאינם נוגעים להלכה) למשל "ספר הלכה גדולות" שנכתב בתקופתו של הגאונים, הרי"ף שנחשב לראשון הראשונים ובעקבותיו הרמב"ם, הרא"ש ואחריו בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעותיהם אנחנו מסתמכות על טענות התלמוד ומחלוקותיהם נוצרו בגלל פירושים ייחודיים בו.
בהיעדרו בידי מקומות מגורים דין המשמעותי, מאפשר התורה הינה החכם או גם הרב הגדול. הנו וגם אחראי על אודות שליטה על הקהילה, הכול על הנהגתה הרוחנית ואודות פסיקת הלכות וקיום בית הדין, בנושאי אישות, גיור וממונות.
כתיבת שכתוב האחרונות בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את אותם ספר התורה, כגון יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים המתארת את עורות בעלי חיים, והאם כתבם בדבר שכבה נפרד כנייר או בד הם פסולים. דין זה הזמן נדע במקצועיות למשה מסיני[1]. גם בקבוצת העורות, מותרים לעשיה הקלף אלא עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה דווקא במין בעל חיים שלכם, ואף חיה ממין הכשר לאכילה שהיא עצמה אסורה באכילה, כנבלה או שמא טרפה, מותר לכתוב המתארת את עורה עיתון מלאכה. המתארת את עור אמיתי על ידי דגים לא קיימים לומר ספר עבודה, בגלל ש עם זוהמא[2].
מתוך מטרה ליצור אחר עור אמיתי הבהמה לכתיבה, מתופעל לעבדו. העיבוד נבצע באמצעות נתינת ידינו בסיד או אולי בכלי שונה (כעפצים) השואב מבין הזרוע את אותם הנוזלים הבאים בחשבון אותם, ועל ידי זה היד יוכל להתבצע 2 וכדאי שלא יהיה להירקב. העיבוד בסיד מהווה הנהוג במרבית קהילות ארץ, ועיבוד בעפצים נהוג בעיקר של יהדות תימן.
השינויים העיקריים מצד שני סוגים העיבודים: בעיבוד בסיד: הזרוע בערך וכדאי שלא יהיה נמלח, והסיד הינה עפ"י רוב המשאב העיקרי המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה היא בעצם לבן וקשה, והאותיות שנכתבות לתכנן אותו ניזוקות במגע במחיר מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הם משאבים חיוניים להצלחה בעיבוד, הקלף מקבל גוון החימום של ומרקמו שנתיים רך, והאותיות הנכתבות על הפרקט ניזוקות פחות במגע שיש להן את המים.
העיבוד צריך להיות לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, רע.
שרטוט
הקלף אמור להיות משורטט לפני הכתיבה, ואם תוכנן ש שרטוט רע מאוד. אחר השרטוט יערכו בעזרת מרצע, ומצווה מתוך המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט הן לא צריך להיות לשמה. מנין השורות הנו 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים עוד שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.
הכתיבה מבוצעת באיזה אופן שגגי האותיות נוגעות בשרטוט. קיים להיזהר שאין הן לומר שלוש סמלים מהסביבה לשרטוט, וכמו כן אם נכתב ע"י בדיעבד אפילו מילה מחוץ לשורה בעתיד הקרוב בשבילה - הינה כשרה. מוניטין השם שלו שיצאו מהם 2 סמלים מחוץ לשיטה פסול. יצאה אות אחת או לחילופין יותר מידי שם טוב ה' מבחוץ לשיטה - כשר.
תפירה
בתום יצירת שכתוב אל ה הקלף, תופרים את אותה היריעות זו לזו עם גיד. התפירה צריכה להיות מלווה להיות לשמה.
את אותן היריעה המקדימה והאחרונה תופרים לעץ חייכם.
קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה במידה ו מותר למשוח את כל הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. באמצעות משיחה זאת מתייפה הקלף, והכתיבה באחריותו קלה ומהירה יותר, ברם נחלקו האחרונים במקרה ש קיים במשיחה הינו חציצה של הדיו לקלף. שאלות ותשובות מרחב מאירות פסק שמצווה והידור לספרא על אודות קלף משוח, שרוב הבא לייפות את כל הכתב ולא חוצץ. אך והן לשיטה זאת מתופעל להיזהר אינן למשוח משיחה עבה מדי, העלולה ברבות בזמנים להתפורר ולבקע את כל הכתוב הנמצא על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הוא חציצה בין הדיו לקלף, ומיכוון שכך באופן כשיקלפו את אותה המשיחה הדיו יפול- הצבע רע, אלו מ אם הדיו עובר דרך המשיחה ונספג בקלף- הצבע כשר.
כאמור, לכתחילה מושם להחמיר אך לא למשוח את אותה הקלף[3], אולם אירועים בענף העומדות טקסט משוח, מותר למצוא בו ולברך עליו[4].
היוצר סת"ם
אופן אותיות חיבר הסת"ם, במהלך דרך הדירה יוסף
Postscript-viewer-shaded.png נחיצות מורחב – היוצר סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יספיק סת"ם
ערך סת"ם הוא היוצר ובו משתמשים לכתיבת ספרי תורה, מגילות, מזוזות ותפילין. ערך הגיע מותקן רק את סופרי הסת"ם ונכתב על ידי קנה או שמא נוצה בדיו סת"ם לשם קלף. לטקסט הסת"ם המראה מרובעת אופיינית, ואותו אחד שדיברנו מעוטר בתגים מעל סימני אלפבית מסוימות. הביא לפרסום זה איננו מפוסק אם מנוקד. ישנם שני סוגי חיבר חשובים, ערך אשכנזי וכתב ספרדי.
הלכות למשה מסיני הנו שעומדות לספרא את אותו הסת"ם בדיו. תקנות די הסת"ם מרובים הינם, אלו מ מספר הדרישות העיקריות לדיו הסת"ם הנישות שחרוּת וקיום לאורך זמן. הדיו תלוי מפיח להבת נר, שרף אילן, אלו עפצים, גומא וממרכיבים דנדשים.
הריסה טבעי אצל הקלף או שמא הדיו מותנה לשפר עיתון אומנות טוב לכתוב אומנות מיוחדת גרוע, בזכות דהיית סמלים או גם אותיות, או לחילופין שחיקת הדיו מבין הקלף. עיתון עבודה שכזה דינו גניזה.
החוקים של הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עבודות ספרי מקצוע מיוחד, תפילין ומזוזות
עכשווי המלאכה והכתיבה של טקסט התורה הם המורכבים והחמורים עד מאוד מבין תשמישי הקדושה ביהדות. הכנת עיתון התורה מתנהלת בידי דוחף שהוכשר למטרה זו יחסית, הקרוי מאוד סת"ם. ספר התורה מותנה להיפסל מחמת בעיות הצוואר מתחלפות שהנפוצות שהינם הן טעות בכתיבה, מילה חסרה או אולי מיותרת אם מילה שכתובה באופן לא אמין. בספר עבודה שלילי לגלות רוב הפוסקים אסור לפנות בציבור, ויש לתקנו והיה אם התשובה מתאים. בהתאם הרמב"ם נמצא עשרים דאגות שפוסלים אחר טקסט התורה, ואם אחד מהם מושם ש, היא בעצם יוכרז "כחומש מבין החומשין שמלמדין אשר בהן התינוקות שאסור וש קדושת ספר עבודה שלא קורין אשר ברבים"[5].
אחד המנהגים המבוקשים יותר בתקופה זו בהכנת טקסט אומנות הינה ווי העמודים, ולפיו בכל עמודה בספר מתבצעת מצויידות ו', חוץ חמש עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.
תיוג
טקסט אומנות מיוחדת כתב ספרדי מתויג
שהמזוזה לתייג רק את שכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה צריך לתייג גם את אותו שכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" לא קיימת לתייג.
שיטת התג ההגיונית מהווה קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, והאם עשה את התגים ללא ראש, כשרים.
בתגים לא קיימת את אותן הפסול "חק תוכות", ולכן אם וכאשר נדבקו התגים מותר להפרידן.
אדיב לספרא לפני התיוג: "אני מתייג למטרות קדושת טקסט תורה", ולפני תיוג שם טוב השם: "לשם קדושת ה'", אך אחרת דיווח נורמלי וכדאי שלא יהיה מעכב.
מקום שלושת התגים: אשר כתוב ש' ע' ט' : הצלחת הראש השמאלי. שטח התג היחיד: בשליש השמאלי אצל האות.
מצווה מתוך המובחר לתייג עם מספיק על ידי ס"ת, אילו במידה תייג בעט רפידוגרף וגם כשר, אף על פי שהתיוג יוצא באופן מסוים דהוי. קיימים עטים כשרים[6], ויש מקום אינם כשרים.
אם וכאשר חסרים תגים וגילו את המקום בראש קריאת התורה, אין שום להוציא טקסט אומנות אחר, וקיים לתקנו מעתה והלאה. וכן אם אין שום תגים לחלוטין, שלא קיים ספר מקצוע מיוחד נפרד, המעצב אומנות תקין בדיעבד ומותר לקרא ש ולברך להמציא אותו.
שיפורים בספר תורה
ישנם לא טוב בספר מקצוע מיוחד, דוגמת שחסירה אות או גם יתירה אות, או שהאות הן לא כתובה כהלכתה מותר לתקן, כיוון בספר מלאכה אינם אשר שהכתיבה תראה כסדרה כתפילין ומזוזות. ואם נמצאים הפסול בלב קריאת התורה מוציאין ספר מקצוע שונה.
אם יש את פיסוק מצד הכתוב, אם התקדם צורתה ונראית כשתי מילים כגון: מ' שנפסקה בלב ליבו של ונראית למשל מילים כו, מוציאין טקסט אומנות אחר, ואם לא השתנתה צורתה אין שום להיפטר את מעצב השיער מקצוע, ויתקנו עם תום הקריאה.
חק תוכות
אם האות נוצרת על ידי מחיקה ובשום פנים ואופן מותר שיהיה באמצעות קופירייטינג, מצורפות זה הזמן "חק תוכות" והאות פסולה, ובינהם תוכנן ו' בשטח י' אין לגרד את אותה חלקו שלמטה בידי הו' על מנת שיהיו י', וזאת משום שהי' נרקמה בידי מחיקה ולא על ידי כתיבה. הפרמטר נלמד מהפסוק "וכתב לה טקסט כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב ואינו חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, היא בעצם שבית הדין וכדלקמן לכתוב עבודה.
הפסול "חק תוכות" חל מכיוון במידה מתחילתה האות הן לא נכתבה טוב, בין שאות , נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת דיו אודות האות וקילקלה רק את צורתה, ובין במידה נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה בתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה אופן האות, מותר להוריש ביניהם שאסור בזה "חק תוכות".הכנסת ספר תורה פרוג
הפסול "חק תוכות" חל של והיה אם מתחילתה האות אינם נכתבה טוב, בין שאות אחת נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת די אודות האות וקילקלה את אותה צורתה, ובין אם וכאשר נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה אל הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה שיטת האות, מותר לחלק ביניהם שלא קיימת בזה "חק תוכות".